הסתכלות על ההתפתחות המינית מנקודת מבט של אנליזה ביואנרגטית

מאמר זה מבוסס על ספרו של פיל הלפר (1998) שהיה המורה שלי בהכשרה של האנליזה הביואנרגטית (פרטי הספר מופיעים בסוף המאמר). המאמר מוקדש לתיאור ההתפתחות של תפיסת המיניות אצל פרויד ובהמשך בתיאוריה של האנליזה הביואנרגטית דרך וילהלם רייך, אלכסנדר לואן ופיל הלפר.

נקודת המוצא של אנליזה ביואנרגטית היא שהדואליות של גוף-נפש היא ארטיפקט פילוסופי (דה-קארט). המטפל מקשיב לבן-אדם שמדבר את הMIND שלו, ובו זמנית מסתכל על הגוף שלו, כדי לנסות לחוש ולהבין מיהו האדם שעומד מולו. המטפל לא מסתכל על הגוף, אלא על המכלול של האדם : מלים, אפקט, רמת אנרגיה, התנהגות, קשר-עין, גוף.
התיאוריה הביואנרגטית מתבססת על העיקרון האנרגטי שהפעילות הגופנית-נפשית תלויה באנרגיה הביולוגית של האורגניזם. מקור האנרגיה הוא בחילוף החומרים בתאים של מזון וחמצן.
במרכז החקירה הביואנרגטית של האינדיבידואל נמצאת איכות הזרימה האנרגטית בגוף, שבאה לידי ביטוי ברמת החיות והחיוניות של האדם ובמיניות שלו.
הפעילות המינית מורכבת מפעימה של טעינה ופריקה. אנשים בריאים ונורמאליים מרגישים בניה ועליה של אנרגיה מינית ותשוקה, ואז, רצון לקשר עם פרטנר מיני בשביל ההזדמנות לפריקה אורגסטית. בחיים הנורמאליים האורגניזם האנושי מייצר יותר אנרגיה ממה שנדרש להישרדות יומיומית. אצל ילדים רוב האנרגיה מנוצלת לגדילה, ומתפרקת הרבה בתנועה ובאקטיביות שלהם. אצל מבוגרים היא משמשת להתרגשות מינית.
הלפר מבסס את ההבנה שלו לגבי המיניות על התפיסה של רייך ולואן (שהעמיקו והרחיבו את התפיסה של פרויד), ומוסיף ומרחיב את ההבנה הזאת.
רייך הכניס את הענין המיני לכאן ועכשיו של הטיפול. התפיסה שלו היתה שבליבה של כל אנליזה מונחת הפרעה בתפקוד המיני. הוא הכניס את המושג של פוטנציאל אורגסטי – הוא ראה ביכולת להתמסר (SURRENDER) באופן מלא לאורגזמה עם בן-זוג אהוב את התשובה הבריאה לנאורוזה. רייך הכניס את מושג ה-CHARACTER והשריון הגופני שמסביר את ההתנגדות לשינוי בטיפול. CHARACTER הוא המבנה הגופני-נפשי שפיתחנו במהלך השנים הראשונות של ההתפתחות כדי לשרוד בסביבה שבה גדלנו.
הוא תמיד אגו סינטוני – אלה הם אופני הקיום והאינטראקציה הלא-מודעים של האדם. ה-CHARACTER חוצה בין ההוויה הביולוגית וההוויה החברתית או במלים אחרות, ה-CHARACTER הוא תוצאה של הקושי הקיומי האנושי לבטא את ההוויה הביולוגית (המינית) בתוך הסביבה החברתית-תרבותית שבה אנו גדלים. המבנה שמחזיק את החלוקה הזאת הוא השריון הגופני המורכב מחסימות גופניות כרוניות בעלות איכות הישרדותית.
השריון שומר מפני כאב נפשי ולא נותן לגירויים, שעשויים לגרום לכאב, להיכנס למערכת הגופנית-נפשית. ה-CHARACTER מסביר איך החוויה הילדית, במסגרת המשפחה בה הילד או הילדה חיו, ממשיכה להתקיים ברמה הביולוגית ובשינויים הביולוגיים שקורים, כדי לאפשר את ההישרדות, ופועלת כ"סוכן מזיק" לטווח הרחוק, גם כשכבר לא זקוקים לה. במהלך השנים השמירה הזאת תגרום כאב (גופני או נפשי או שניהם) ככל שהשריון יהיה יותר הגנתי ויותר נוקשה.
כמו פרויד, רייך ראה במבנה של הקומפלקס האדיפאלי ואופן הפיתרון שלו את הליבה של יצירת ה-CHARACTER , אבל הם שונים באופן מהותי בהסבר לגבי פתרון הקונפליקט. ההבדל ביניהם ניתן להבנה במונחים של העולמות החברתיים השונים שמהם הם באים. פרויד, תוצר של חברה אוטוריטטיבית, בורגנית, פטריארכאלית, אנטי-מינית, אלה הכתיבו לפרויד את התפיסה המינית שלו, ואת העיוות בחשיבה לגבי הנחיתות של הנשים, והעיוות של ההפחדה הנוראית של חרדת הסירוס כתנאי לפתרון הקומפלקס האדיפאלי. פרויד היה חייב לנסח תיאוריה שהחברה הוינאית של אז תוכל להכיל אותה. לפי תפיסה זו, במהלך ההתפתחות הילד חייב להיות מופחד עד מוות ע"י האב, עד כדי ציפייה להורדת הפניס שלו, וזה נתפס כהתפתחות נורמאלית, כדי שיוכל להיות אדם מוסרי ומהוגן בחברה.
רייך היה בן 18 כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, והעולם (שממנו פרויד בא) התמוטט עבורו, גם במובן החברתי וגם במובן האישי (שני הוריו מתו באופן טראגי).
רייך כתב מנקודת מבט של אימפולס, ביטוי, הגשמה עצמית וגופנית. רייך התנגד לתפיסה של פרויד של יצר המוות, והכניס את יצר החיים ואנרגית החיים. עבור רייך, חיי מין היו דבר מהותי בחיים, וגם מיניות של ילדים הייתה עבורו משהו יותר אמיתי מאשר עבור פרויד.רייך הוציא מהתיאוריה את חרדת הסירוס. העמדה שלו הייתה שלהרשות לילד להרגיש עונג באברי המין שלו היא דרך טובה יותר להפוך אותו למוסרי, מאשר להפחיד אותו. ההפחדה יוצרת חיפוש תחליפים לעונג המיני (כוח, פרסטיגה, אמביציה, תחרותיות, סדיזם ), כל אלה, לפי רייך, הם אגוצנטריים ולגמרי אנטי-חברתיים. עמדתו הייתה שהרשות לעונג ילדי תביא לחיברות יותר בריא.
רייך ביסס את המקור ליצירת ה-CHARACTER על הקונפליקט בין דרישות אינסטינקט ואליות מבפנים, לבין מיגבלות ואיסורים של החברה שמקורם במחוץ.
הסיטואציה האדיפאלית יוצרת את הקונפליקט הראשון בין אהבה ומיניות ומשאירה חותם לטווח ארוך בגוף.
לכן, ה-CHARACTER הוא הצורה המסוימת של המיניות של גבר או אישה מסוימים.
במונחים של הטיפול, האנליזה היא הבנה של חוויות העבר, אבל העבודה הטיפולית היא מה קורה בגוף ברגע זה. רייך עשה מהלך רדיקלי של שינוי הטכניקה הפסיכואנליטית, והזיז את הכסא שלו שהיה מאחורי הפציינט למקום שממנו יוכל להסתכל על הפציינט, על הגוף, על הנשימה.
רייך גילה את הקשר ההפוך בין מיניות לבין חרדה, דרך עיקרון הPULSATION – התנועה של כל הדברים החיים בעולם, בטבע( גאות ושפל) בגוף (לב, תאים, נשימה, מערכת העיכול, אורגזמה) ובנפש ( כניסה אל העולם הפנימי ויציאה ממנו אל המציאות).
התנועה הפלסטורית היא תנועה של התרחבות והתכווצות. התנועה הפלסטורית נעה בין תנועה החוצה, אל העולם,תנועה של התרחבות, לבין תנועה פנימה, אל העצמי, אל הגוף, תנועה של כיווץ.
היכולת לעמוד מול העולם בקבלה עצמית של התשוקות והרגשות שלי היא יכולת גופנית, כמו ריצה או פעילות ספורטיבית אחרת, ותלויה במבנה ה-CHARACTER. בושה היא תנועה בכיוון הפוך לתשוקה מינית. תנועה של כיווץ פנימה, של רצון להעלם, להעלים את הגוף.
רייך תרם להבנה שמיניות וחרדה זורמות ברקמות ביולוגיות עמוקות של הגוף, אבל בכיוונים הפוכים. הרגשה מינית היא תנועה ריגושית שבאה מהליבה של האורגניזם אל הפריפריה, כלפי העולם. חרדה היא תנועה בכוון הפוך, מהפריפריה לעבר הליבה, הרחק מהעולם, אל תוך האורגניזם. התנועה החוצה היא תנועה מהנה, ומתווכת ע"י מערכת העצבים הפרהסימפתטית, ואילו חרדה, שהיא תנועה לא נעימה, מתווכת ע"י החלק הסימפתטי של מערכת העצבים המרכזית. וכך, התנועה פנימה והחוצה יוצרת יחידה אחת של פעימה, ((PULSATION, התרחבות – החוצה, וכווץ – פנימה.
האיזון בין התנועה פנימה והחוצה הוא חשוב. ההתרחבות החוצה היא לא רק חיובית, והכיווץ פנימה הוא לא רק שלילי, התנועה ביניהם היא החשובה.
איבר המין הוא מיקוד משמעותי של הריגוש הפריפרי, והלב הוא מיקוד משמעותי של הריגוש של חרדה, כי הוא הליבה של האורגניזם, והאנרגיה בורחת פנימה, הרחק מהסביבה. לעומת זאת, כאשר הלב מלא אהבה, הוא פונה החוצה, אל מישהו, אחר, ואז זו אנרגיה של התרחבות. כאשר יש חסימה של ההתרחבות (פניה החוצה בילדות, מכל סוג שהוא שנתקלה בדחייה), האנרגיה תחזור פנימה ותיצור מצב לא נעים של חרדה.
זה משפיע גם על האיברים הפנימיים. לכן, ריגוש מיני וחרדתי הם גם זהים וגם הפוכים. הם זהים בכך ששניהם אינם אפקטים. חרדה אינה אפקט, אלא זרימה אנרגטית פנימה אל תוך הגוף בגלל חסימה, שמפעילה את המערכת הסימפתטית. עונג מיני גם הוא אינו אפקט, אלא מצב גופני נעים, תפיסה פנימית של פעילות המערכת הפרהסימפתטית. (בזמנו של רייך קראו למערכת העצבים האוטונומית מערכת וגטטיבית, לכן רייך תבע את המושג אנרגיה וגטטיבית, ואח"כ תרפיה וגטטיבית). ההבדל בין פרויד ורייך: פרויד דיבר על הייצוג המנטאלי של הדחף המיני, אצל רייך המיניות קיבלה מיקוד גופני.
רייך הגיע לארה"ב ב-1939. בין תלמידיו הראשונים היה אלכסנדר לואן, פסיכיאטר שגילה עניין בקורס הראשון שרייך נתן – קשר גוף-נפש. הוא היה שלוש שנים בטיפול אצל רייך. למרות שהשיג את הפוטנציאל האורגסטי, שהיה, לפי רייך, המטרה הטיפולית, כשהסתיים הטיפול, גילה שלא כל בעיותיו נפתרו וגופו עדין מלא מתח. הוא עשה שינוי דרסטי, שרייך לא יכול היה לעשות (קפיצה גדולה מידי מהמקום שממנו בא) – הקים אנשים מהספה והעמיד אותם על הרגליים, כדי לעבוד על הקרקוע (GROUNDING) שלהם. המטרה הטיפולית של לואן – התפתחות של אישיות בריאה ובשלה. הוא החזיר את הפוקוס לאגו ולחיזוק שלו. מבחינתו העניין הוא אינטגרציה בין האגו והמיניות, או בין האגו והגוף, כשבעצם הגוף זה העצמי (SELF) ולכן מדובר באינטגרציה בין אגו וסלף.
לואן עשה שינוי במטרה הטיפולית – מתפקוד מיני לתפקוד האגו. תפקוד האגו מבוסס על ביטוי עצמי, וזהו הקריטריון לבריאות. הביטוי העצמי צריך להיות מובן ומוגשם בעולם האקטואלי של התפקוד הבוגר, ולא רק ביטוי ביולוגי בקליניקה. במובן זה לואן התרחק מהתפיסה הביולוגית של רייך והחזיר את האנליזה הביואנרגטית אל המקום שממנו היא נוצרה – הפסיכואנליזה.
קריטריונים נוספים לבריאות: מודעות עצמית ו-SELF POSSESSION – שניהם מחייבים יכולות אנרגטיות של הכלה ו"הסתדרות" עם ריגושים בנוכחות אחרים, ושניהם מחייבים זרימה חופשית של ריגוש (EXCITATION). מה שמפריע לזרימה החופשית הוא מתח שרירי כרוני (שריון) וזו המטרה הטיפולית – להחזיר ולשקם את הזרימה האנרגטית הבסיסית החופשית, המינית. מטרת הטיפול היא כפולה: לבנות אגו חזק עם קשר למציאות, ולפתח את היכולת להתמסר למיניות.
פונקצית אגו חשובה: להיות מעוגן במציאות.
אספקטים של אגו בשל: להחזיק טעינה (CHARGE) חזקה ולהיות יכול לשמור עליה; להיות יכול לבחור עם מי, מתי ואיפה להתמסר מינית; להיות יכול להגיב בתוקפנות או באסרטיביות כשצריך.
כלומר, אצל אדם בריא, האגו תומך בגוף. בעולם המערבי, בדרך-כלל קורה הכיוון ההפוך. לואן מדבר על PLEASURE , לא רק במובן המיני, אלא במובן של חיי יום-יום. המטרה של טיפול ביואנרגטי – לעזור למטופל לפתוח את הלב שלו לחיים ולאהבה. זוהי משימה קשה, כי האגו יכול לפעול באופן מנוגד לגוף, בייחוד בעולם המודרני שבו אנו חיים, כי האגו מזוהה עם הערכים של החברה: כח, הישגיות, פרסום, כסף, שליטה. ניתן להסביר זאת בדימוי של רוכב על סוס. בד"כ בגילאים הצעירים האגו "רוכב" על הגוף שהוא הסוס, ובשלב מסוים מתהפכות היוצרות והגוף רוכב על האגו (מחלות, עיפות). האגו יכול להפוך להרסני כאשר אינו GROUNDED בגוף. לואן התמודד עם השאלה איך לגייס את האגו לשרות האמת של הגוף. כדי להתמודד עם הדילמה הבסיסית הזאת, אנליזה ביואנרגטית נעשתה האמנות של לראות את הבן-אדם השלם: נפש, רוח, נשמה, אמונה – כל אלה היו בשביל לואן אספקטים ביולוגיים.
הטיפול הביואנרגטי מתמקד ב-CHARACTER שצריך להיות מובן במונחים מיניים.
Character is the term for the ongoing process of a dynamic boundary where the individual's biology contacts society and the biology is permanently modified. In this process the individual's pulsatory capacity is changed; the individual's excitatory movements of all kinds are limited, stopped, or distorted; there is a kind of hardening. From the individual's point of view, excitatory movements refer to aggression, reaching out and moving into the world. pleasure, self-expression, and the daily sense of well-being associated with the buildup and discharge of sexual excitement. From the observer's point of view, character refers to an individual's way of being in the world, literally, what is characteristic, the surface of the person's behavior." (Helfaer,pp. 58-9)
ה-CHARACTER מזוהה לגמרי עם האגו, ועם איך שהאינדיבידואל רואה את עצמו. הוא מרגיש טבעי, מוכר, כאילו נתון מלידה. תפקידו, במונחים ביואנרגטיים, לצמצם PULSATION, להגביל את החיות הפעימתית.
למרות שהגנות שריריות יכולות להתקיים כבר בחודשים הראשונים של החיים, בתקופה האדיפאלית הילד בשל מספיק, מינית, קוגניטיבית, להבניה של CHARACTER שמקבלת צורה.
הדרמה האדיפאלית מתרחשת במשפחה, ומשאירה חותם בגוף, במובן של שינוי גופני.
יצירת ה-CHARACTER היא תוצאה של לחצים משפחתיים הדוחפים את היכולת ההישרדותית של הילד לנקודה של לחץ כרוני מתמיד, ואז הילד חייב להשתמש במשאבים הביולוגיים שלו כדי להישרד. הלחצים האלה הם טראומטיים וקורים בקונטקסט של הסיטואציה האדיפאלית.
השינוי הגופני מתרחש בשלוש רמות:
על פני השטח – מתח שרירי שיכול להיכנס לשכבות יותר עמוקות.
מערכת העצבים האוטונומית, המרכזית והפריפרית
המערכת ההורמונאלית והמערכת העצבית.
במשפחה שבה הילד לא מורשה לבטא ולפרוק את רגשותיו, המתח הכרוני חודר לכל המערכת השרירית ולאיברים הפנימיים, (כולל המערכת המינית), ומשפיע על התפקוד המיני ועל התפקוד התפיסתי והקוגניטיבי.
הגוף מספר את האמת על ההיסטוריה והמציאות העכשווית של איך הבן-אדם חי ומתפקד כגבר או כאישה. אחד האספקטים החשובים בעבודה הטיפולית- LET DOWN לכוון האדמה, כניעה (GIVE IN) לכוח הכבד, התמסרות ( SURRENDER) לנשימה, ולזרימה המינית שהכיוון שלה הוא כלפי מטה, דרך האגן והרגליים אל האדמה. הכיוון ההפוך של זה במצב עמידה – מתיחה של הגוף כמו "הקשב" בצבא. מיניות ונרציזם הם כיוונים הפוכים של זרימה. באישיות נרציסטית יש המרה של האנרגיה המינית וזרימה לכיוון מעלה, לכיוון של הישגים, לכיוון של התגברות על מכשולים (כמו כוח הכבד), לכיוון של ריסון הגוף ושימוש בו למטרות נרציסטיות.
יש קשר ישיר בין נשימה ואמוציה – ככל שהנשימה עמוקה יותר, כך האמוציה עמוקה יותר. בכי עמוק מחייה את הגוף.
תהליך ההדחקה של רגשות (SUPPRESSION) נשען על מכניזם ביולוגי של הקטנת הנשימה. כל מנגנוני ההגנה מתרחשים לא רק ברמה הנפשית, אלא גורמים לשינויים ביולוגיים בגוף.
השמירה על ה-CHARACTER צורכת הרבה מאד אנרגיה ויכולה להתיש את הבן-אדם. אם לא עובדים על זה, הוא מתקשח ככל שמזדקנים, וכך מפעיל יותר ויותר לחץ על האורגניזם, ברמה של הרקמות, ברמת הביטוי הרגשי, ומשפיע על ה-WELL-BEING של האדם. התוצאה: קושי להתמודד עם מתחי החיים הרגילים, מחלות, משברים נפשיים.
במונחים ויניקוטייניים, ה-CHARACTER הוא העצמי המזויף, ונותן הסבר למה המושג "מזויף" הוא בעייתי, כי בד"כ אנשים חווים את העצמי המזויף שלהם כמאוד אמיתי.
פיל הלפר המשיך את התרומה של רייך ולואן ופיתח את התפיסה של הקשר בין המיניות לבין התפתחות העצמי. ניתן לומר שזוהי פסיכולוגית עצמי ביואנרגטית (BIOENERGETIC SELF PSYCHOLOGY).
מיניות אינדיבידואלית ועצמיות ((SELFHOOD הם תוצאה של אדפטציות התפתחותיות של הביולוגיה של הבן-אדם לחיים במשפחה נתונה ובעולם סוציו-תרבותי נתון.
הליבה של האדפטציה הזאת היא הזדהות עם אברי המין(GENITALS), או הפרעה בהזדהות הזאת, והיא תשתקף בקיום של הגבר או האישה המחפשים מימוש עצמי.
בעולם הביואנרגטי, מימוש עצמי אינו נמדד בהישגים של האגו, אלא בחיים של התאים של הגוף.
נקודת המוצא של התפיסה הזאת היא שאנחנו יצורים מיניים מרגע הלידה, והתנועה שלנו כלפי העולם היא תנועה למימוש המיניות הזאת. זוהי תנועה אגרסיבית, במובן של היכולת לקחת, לרצות. לכן, התנועה האגרסיבית הראשונית של כל יצור אנושי היא שאיפת האוויר הראשונה ברגע הלידה, והבכי כסיגנל של "אני כאן". התנועה הזאת תשתנה בשלבים התפתחותיים שונים, והביטוי הבוגר שלה יהיה מימוש המיניות בתוך יחסים עם בן-זוג שיש בהם אינטימיות ואהבה, כלומר, יחסים שכל החלקים הגופניים משתתפים בהם באופן מלא: הראש, במובן המנטאלי, הלב, במובן הרגשי, והאגן, במובן המיני. אלה הם שלושת המיכלים הגופניים החשובים.
מיניות מחברת בין האספקטים האישיים ביותר לבין האספקטים החברתיים של האינדיבידואל האנושי. האספקט הגופני של המיניות והאספקט החברתי נפגשים באדם האינדיבידואלי, אבל קיים קושי לחבר ביניהם, ולעתים קרובות יותר נמצא פיצול בין העצמי המיני והעצמי החברתי.
פיל הלפר מכניס מושג מפתח מאד חשוב: כבוד עצמי ( (SELF-RESPECT המשקף את הרגישות שלנו לעמדה שלנו בקבוצה, בקהילה ובחברה הרחבה. הבסיס הביולוגי לסלף רספקט קשור ליכולת של האינדיבידואל לויסות עצמי בהתחשב ברגשות ובמצבים הגופניים שלו. גבר או אישה שמכבדים את עצמם, לא סתם שומרים על הגוף שלהם כאילו שהיה זה אובייקט לשימוש, אלא חייהם מודרכים ע"י הגוף והמציאויות שלו, להבדיל מחיים מודרכים ע"י שאיפות, ותוכניות שהם כופים על הגוף שלהם. האספקט החברתי של סלף רספקט הוא בהערכה העצמית בתפקידים חברתיים שונים, כולל עבודה/מקצוע. גם זה נעשה מתוך המציאות הגופנית- הגוף נותן כל רגע פידבק דרך התגובות שלו גם לעולם הפנימי וגם לעולם החיצוני. מי שיש לו SELF RESPECT מזוהה עם גופו – MY BODY IS ME
אין קשר בין סלף-רספקט והישגיות, זוהי רק חווית BEING. זהו מושג שמתאר מצב של הגוף, לא של האגו.
סלף-רספקט מתפתח בתוך מטריצה עם אחרים. מתפתח כאשר מתייחסים אל הילד בכבוד, כלומר, מקבלים את המיניות שלו, בצורה שונה בשלבי התפתחות שונים.
אחד הקשיים בקיום האנושי – הצורך לעשות כל הזמן איזון בין הפן הביולוגי והחברתי של החיים. אם מישהו שומר על ההערכה העצמית שלו ע"י עבודת-יתר, הוא מחבל בכבוד העצמי שלו ברמה הגופנית, והאורגניזם ישלם את המחיר. סלף רספקט דורש שקט מספיק לאינדיבידואל כדי שיוכל להתחבר להוויה שלו – דבר שקשה מאד להשגה בעולם המערבי הרועש והמלא גירויים.
יש קשר ישיר, הפוך, בין CHARACTER לבין SELF RESPECT.
תוצרים משניים של ה-CHARACTER (עכבות, בושה, אשמה, השפלה, מוטיבים נרציסטיים) מחליפים את חיי הגוף וצרכיו כבסיס לבחירה ופעולה. אלה אינם מודעים, אך דרכם פועל "הגורל". (דוגמה: אין מודעות לגעגוע לאהבה, והפחד מאכזבה מונע את האפשרות למצוא בן-זוג ואהבה בחיים).
סקס וסלף-רספקט הם אספקטים תאומים של החיפוש אחר המימוש העצמי המושרש בביולוגיה.
שני המונחים העיקריים באנליזה ביואנרגטית לפי הלפר הם מיניות ועצמיות ((SELFHOOD.
בו-זמנית הם גם זהים וגם מנוגדים אחד לשני. דוגמה לזהים – הידיעה שאתה מסוגל למיניות מגדילה את הערך שלך. דוגמה למנוגדים: למרות משיכה מינית גדולה, ערכי הסלף (בגידה) מונעים את המימוש של התשוקה.
מיניות היא ביטוי של העצמי והעצמי הוא ביטוי של מיניות. זהו האופן שבו מישהו, גבר או אישה, מבטא את הקיום שלו בעולם. עצמיות ( (SELFHOOD מבטאת את המהות של להיות בן-אדם.
העצמי הוא הגוף. החיים של הגוף מבוטאים ע"י תנועה, נשימה, ורגשות עמוקים שהם תנועות בשכבות העמוקות של הגוף.
המציאות של האדם מורכבת מ: MIND, רוח, נשמה וגוף – כולם ביטויים של פונקציות אורגניזמיות.
כמו שעצמי ומיניות הם גם זהים וגם מנוגדים, כך גם לגבי עצמי וקבוצה. "מיניות היא הטרדה מתמדת הן עבור היחיד והן עבור הקבוצה. היא לוחצת על האינדיבידואל לפריקה, היא לוחצת על החברה להגדיר גבולות ודרכים מקובלות לביטוי המיניות." (עמ' 26)
בושה ואשמה הן הפרעות (VIOLATIONS) למיניות ולסלף רספקט – הן מנתבות את האנרגיה של האינדיבידואל להסתגלות חברתית, תמיד, במידה כזו או אחרת, על חשבון ביטוי גופני.
קבלה של הבושה (שהיא SELF RESPECT) תאפשר תנועה כלפי האחר, ואז הבושה משתנה לתשוקה, וכך יכול להתאפשר מימוש עצמי במיניות. בכלל, SELF RESPECT יכול להיות מדריך להשתחררות מהעבר. הוא מאפשר קבלה של העבר, ההשפעה שלו על הגוף וחיפוש דרך לריכוך של ה-CHARACTER.
הלפר ממקם שלוש נקודות התפתחותיות בבסיס הסומאטי של יצירת הזהות העצמית:
א. הזדהות עם המין האנושי. הקשר הראשוני של אם-תינוק הוא קשר זוגי (PAIR) שבו התינוק חש שהוא שייך לאותו ה-SPECIES של האם, שמעבירה לו את התחושה: לך ולי יש משהו משותף, שנינו שייכים למין האנושי. תחושה זו היא לא דבר מובן מאליו אצל כל אינדיבידואל אנושי. החוויה הזוגית הזאת היא חוויה סומאטית שמהווה בסיס להמצאות בזוגיות (COUPLE) בבגרות.
ב. הזדהות עם אברי המין – בשלב האדיפאלי – חוויה ספציפית וממוקדת, יותר מאשר החוויה של הזדהות עם כל הגוף, אבל היא, כמובן, חלק ממנה.
ג. הזדהות עם מיניות בוגרת– מתרחשת החל מגיל ההתבגרות ומאפשרת למתבגר/ת להיכנס לשדה המשחק של האינטראקציה בין המינים, לבחור ולהיבחר ולהיות יכול לעמוד בקשיי הדחייה, בלי לאבד את הזהות עם המיניות. זהו התנאי למימוש המיניות בתוך יחסים זוגיים שהיא אחת המשימות ההתפתחותיות של החיים הבוגרים. שלב זה כולל גם הזדהות עם הקבוצה, הקהילה, השבט שבו האדם חי.
הזהות העצמית, שבליבה שלה יושבת הזהות המינית, מבוססת על הזדהות עם אברי המין. כל ארגון האישיות מקורקע באופן בסיסי באברי המין-(GENITALS ), ברגשות ובתנועות שמתרכזות בו.
כדי להסביר את זה באופן יותר עמוק צריך להיכנס למושג של קרקוע GROUNDING)).
קרקוע – דרך לתיאור ולהמשגה של גל פעימתי שהוא הבסיס האנרגטי לאינטגרציה של האורגניזם ההולך על שתיים, העומד בתוך סביבתו.
בעמידה, עובר גל של EXCITATION בין 2 הקצוות של הגוף – הראש ועצם הזנב – האגן. במצב זה הגוף מארגן את עצמו להתמודדות עם הלחץ של כוח הכבד. הגוף מתארגן להתמודדות הזאת באותו האופן שהCHARACTER מאורגן להתמודדות עם כל STRESS. לעמוד בפני מישהו (בטיפול) חושף מיד את עקרונות הCHARACTER. יש כאן תגובה לשני לחצים בו-זמנית: כוח הכבד, והמבט של האחר עלי.
כדי שהגל של הקרקוע יתקיים, האגן צריך להיות פתוח לתנועה ולהרגשה. התנאי לחופש כזה הוא קשר אנרגטי חי, חזק של הרגליים עם הרצפה. אם הרגליים לא מתפקדות, האגן מציע עצמו כתחליף, ואז יש הפחתה של הזרימה האנרגטית המינית. לכן, מיניות וקרקוע הם פונקציות הדדיות. לראש יש חשיבות עצומה לגל הזה, זהו מושב האינטלקט והשליטה.
שימוש יתר בראש (לא יכול להפסיק לחשוב) מהווה הגבלה לתנועתיות בקצה הזה של הגוף (קשיחות של הקרקפת) ובכך משפיע על המיניות ועל הקרקוע.
הנקודה האנרגטית החשובה בראש היא העין השלישית, ובאגן, הפירנאום הנמצא ברצפת האגן (זה מזכיר את המושג של צ'אקרות, למרות שאנליזה ביואנרגטית לא לקחה כלום מהחשיבה של המזרח, לפחות לא באופן מודע ).
לכן, שתי הנקודות החשובות של גל הפעימה המקורקעת הוא אברי המין והפנים, וזוהי ההגבלה הפיזיולוגית לקשר בין העצמי (פנים) והמיניות (אברי המין).
כאשר הגל הזה בתנועה כלפי מעלה, הוא עובר דרך הפונקציות שתפקידן לטעון את הגוף: נשימה, אכילה, חושים, דופק הלב.
כאשר הגל יורד למטה, הוא זורם דרך החלק התחתון של הגוף, היכן שנמצאות פונקציות הפריקה: מין, תנועה, עשית צרכים.
בראש נמצאים החושים, המח, פונקציות האגו. באגן, אברי המין. ההבדל הגדול הזה בפונקציות של שני קצות הגוף מגדיל את היכולת האנרגטית של טעינה ופריקה, ויכולת השליטה באימפולסים. זהו, בעצם, עיקרון המציאות – האפשרות לפעול עם שיפוט טוב, ועם אפקטיביות מתאימה. זה כולל יכולת לדחות פעולה, אימפולס וסיפוק. היכולת הזאת קיימת בזכות זה שהראש והאגן הם שני מיכלים אנרגטיים שיכולים להחזיק את האנרגיה עד שמגיע הזמן הנכון והמקום הנכון לפעולה ולפריקה. יכולת ההכלה האנרגטית היא אחד הדברים החשובים שמסתכלים עליהם בטיפול ביואנרגטי. קרקוע, מיניות, עצמיות (SELFHOOD) הן 3 דרכים להסתכל על האורגניזם, ויש ביניהם תלות הדדית.
לפי הלפר, החיים הם תנועה, פניה אל העולם. ה-CHARACTER הוא האופן של עיכוב התנועה, ולכן הטיפול מוגדר כמציאה של התנועה של עצמך. המטפל לא מגדיר עבור המטופל מהי המטרה הטיפולית (כמו אצל רייך ולואן) אלא עוזר לו למצוא את התנועה שלו.
SELF-RESPECT ומיניות בריאה בבגרות הם תוצאה של תהליך התפתחותי המתחיל עם הלידה. לשש השנים הראשונות בחיים יש השפעה מכרעת על ההתפתחות המינית. השנים האלה מעצבות ונותנות צורה לאורגניזם ברמה הגופנית, הביואנרגטית, וקובעות איך האדם יחיה את שארית חייו. כדי שתהליך כזה יוכל להתרחש, התינוק חייב להתפתח בתוך FACILITATING ENVIRONMENT. סביבה כזו מאופיינת בקשרים אנושיים חיוניים ((VITAL CONNECTIONS לתינוק ולילד הקטן. סביבה כזו מספקת חמישה מרכיבים חיוניים להתפתחות:
תמיכה – SUPPORT
החזקה – HOLDING
קשר ומגע – CONTACT
תגובה מינית – SEXUAL RESPONSE
הזנה – NURTURE
כבר בתחילת החיים לסביבה האנושית יש תגובה מינית לתינוק שנולד, המתבטאת בשיוך המגדרי "זה בן/בת".
בתקופה האדיפאלית יש חשיבות גדולה ל-SEXUAL RESPONSE של ההורה כלפי הילד. התעלמות מוחלטת יוצרת את הבסיס למועדות בעתיד של חווית דחייה עמוקה. האהבה הראשונה והתנועה המינית כלפי האובייקט האדיפאלי לא נענתה. מצד שני, SEXUAL RESPONSE באופן ש"מעמיס" על הילד אקסיטציה מינית בוגרת היא חוויה קשה והרסנית של VIOLATION, שגופו ונפשו אינם יכולים לעמוד בה.
סביבה שאינה GOOD ENOUGH היא סביבה שיש בה VIOLATIONS ON SEXUALITY, שגורמים לתופעות של דיסוציאציה, שוק, טרוף מיני, שנאה עצמית, בושה, אשמה, השפלה וכו'. כל אלה הם חוויות גופניות.
ניתן לדבר על ארבעה קטבים בתהליך ההתפתחות המינית, התלויים בסביבה שבה הילד גדל:
היכולת לאהוב לעומת נטיה לאמביבלנציה ושנאה.
היכולת להיות לבד לעומת חוויה של בדידות.
היכולת למיניות, הנאה והרגשה טובה לעומת נטיות לחרדה, בושה, אשמה, כאב, שוק.
היכולת ל-SELF-RESPECT ו SELF REGULATIONלעומת שנאה עצמית ובלבול.

סיכום
תינוק אנושי הנולד כיצור מיני בתוך חברה ותרבות מסוימת מתחיל מרגע היוולדו את המסע ההתפתחותי שלו. מידת ההנאה שלו ממסע זה, ובמקביל הקשיים הצפויים לו בתהליך זה תלויים מחד, במטען הגנטי שאתו בא לעולם, ומאידך, בסביבה האנושית המגדלת אותו. בכל מקרה הוא יגדל להיות גבר או אישה. אלו הן שתי האפשרויות של להיות בן-אדם שהוא אורגניזם גופני בעל זהות נפשית החי ופועל בתוך סביבה חברתית-תרבותית. התפיסה המייחדת את האנליזה הביואנרגטית היא שהמסע ההתפתחותי הוא ההתמודדות עם הנתונים הביולוגיים מלידה (בן או בת) ההופכים להיות הליבה של הזהות האינדיבידואלית. זהו מסע המתחיל עם הלידה ואינו מסתיים לעולם עד למותו של האורגניזם.

Helfaer, P.M. Sex and self respect. The quest for Personal Fulfillment. Library of Congress Catalog Card Number: 98-4945, U.S, 1998