ברוכות הבאות, ברוכים הבאים.
זה יום העיון הראשון שמארגן המכון לאנליזה ביואנרגטית, ואנחנו שמחים מאד שבחרתם להיות כאן.
בחרנו ליום הזה את האב הקדמון של טיפולי הגוףנפש, אולי הדמות הטראגית מכל המעגל האפי- הפסיכואנליטי המקורי, שיצר האב הקדמון הגדול, זיגמונד פרויד.
וילהלם רייך היה תלמידו המבטיח, ממשיך דרכו, עד שקם על אביו עם פורמולציות מקוריות שהאב לא יכול היה לקבל.
ביום העיון הזה, נטבול במשנתו של רייך, שתחילתה בהמשגות הפסיכואנליטיות הקלאסיות, והמשכה רחוק, יש אומרים גם רחוק מדי.
התיאוריה של האיש הזה, שכללה שלילה של פסיכותרפיה, כמשהו חסר תועלת, באופן פרדוכסלי הצמיחה שיטות טיפול נרחבות.
סביר להניח שכל אחת כאן אוחזת היטב באספקטים מסוימים של הפיל הזה של פסיכותרפיה, ורואה את הדברים מנקודות מבט אלו לעומק. אנחנו כאן ננסה להוסיף נקודות מבט נוספות, ולהעשיר את ההבנה שלנו את התרומה של רייך לפסיכואנליזה, במובן הכי רחב שלה, כתיאוריה על האדם.
אביגיל שחר תיקח אותנו לעומק משנתו של רייך, דרך ההתבוננות היחודית שלה.
דינה מרכוס תתמקד בקשרי הגומלין בין המושגים הרייכיאניים לפסיכואנליזה דרך משנתם של אלכסנדר לואן, דניאל סטרן, וויניקוט, ואחרים.
בהמשך, הסדנאות שבחרתן, ימשיכו למשש את הפיל מזויות שונות, ויאפשרו היכרות כמו שרייך התכוון, דרך הגוף – עם יישומים קליניים ופרשנויות ביואנרגטיות עכשוויות.
בין לבין ניתן טעימות קטנות של התחברות לגוף שלנו, ובואו נתחיל בזה באמת…. ניקח ביד שמאל… את הטלפון שלנו, וביד ימין ננתק את הסאונד. אגב, לא צריך אותו כאן, כל ההרצאות יעלו לאתר של המכון מיד לאחר יום העיון. אז אין צורך לצלם הכל יהיה אונליין.
כמה מלים ביוגרפיות על האיש וילהלם רייך, שהחיים שלו היו טרגדיה מפוארת.
וילי רייך היה ילד טבע, שגדל קרוב לאדמה, נולד באוסטרו הונגריה, החודש לפני 122 שנה. אביו ניהל משק בקר מצליח, והבית היה מה שהיום היינו מכנים פריבילגי: חינוך ביתי משובח, מעבדה פרטית לחקר חרקים וצמחים, אב נוקשה, ואם רגישה וחמה. החלום הפרוסי גירסת סוף המאה ה-19. עד….גיל 13. אז מתחילה שרשרת טראומטית:
וילי מגלה לאבא שאמא מבלה בחדר של המורה הפרטי. האב משתולל (לא בפעם הראשונה או היחידה) וזמן מה לאחר מכן, האם האהובה מתאבדת.
4 שנים מאוחר יותר האב חלה ונפטר.
שנה אח"כ פרצה מלחמת העולם הראשונה, ווילי בורח מהבית כדי שלא ליפול בשבי הרוסים, מתחייל ועובר את המלחמה בקרבות עקובי הדם של החזית האיטלקית.
עם סיום המלחמה החל לימודי רפואה בוינה, וכבר כסטודנט הצטרף לאיגוד הפסיכואנליטי הוינאי, והיה להבטחה הגדולה של פרויד, שבחר בו לנהל את הסמינר הקליני הראשון שעסק בטכניקה פסיכואנליטית במכון.
סלע המחלוקת הגדול, שלא איחר להגיע, היה הרחבת השדה הקליני: וראשון נכלל הגוף. ב- 1927 פרסם את Die Funkzion des Orgasmus, הקדיש את הספר לפרויד, שלא התרשם מאד. "כל כך עבה?!", שאל אותו פרויד כשקיבל אותו, ואחרי חודשיים תמימים כתב תגובה חיובית אך קצרה, שרייך פירש כדחיה.
היתה זו הראיה האחדותית של רייך – שכוללת שדה של אנרגיה קוסמית, שקרא לה אורגון, שבה מתרחש העולם, ושלילתו את תנתוס -שהפרידה בינו לבין פרויד. רייך המשיך לנתץ את גבולות השדה הקליני, והגבול הבא היה …הקליניקה.
בספרו "פסיכולוגית ההמון של הפאשיזם" , נעשה לאיש בריאות הנפש החברתי הראשון. לאור הריבוי של בעיות מיניות, הדחקות ובושה סביב מיניות, טען שהפתרון איננו בטיפול, אלא במניעה, ברמה החברתית. במהפכה חברתית.
באותה שנה הוציא את הספר Charakter analyse, אותו נאלץ להוציא בהוצאה פרטית, כי פרויד ביטל את ההוצאה לאור במסגרת המכון הפסיכואנליטי.
ב-33 עם עליית היטלר לשלטון, רייך היה מאוים (הרי לא הסתיר את דעותיו כשכתב את הפסיכולוגיה של ההמון הפשיסטי), ועזב תחילה את וינה לטובת נורבגיה, ובדקה התשעים, ב 39', את אירופה בכלל, ועובר לעולם החדש, לארה"ב.
במקביל, המחקר שלו ממשיך להתרחב, ועתה כולל לא רק הכרה של האורגון אלא דרכים לשימוש בה להורדת גשם, לעצירת גשם, לטיפול בסרטן, והגישה הרחבה הזאת מביאה עליו קיתונות של ביקורת, לא פעם ארסית, ואישית.
במאמרו LISTEN, LITTLE MAN, כותב רייך על האימה שחווה תחת המיתקפות עליו, והמשיכה לסגת בו ולהתחבא. הוא כותב-זועק את תסכולו מהקטנות בה אנחנו מבוססים, מבועתים מפני עצמנו והכח שלנו, מחפשים סמכות שתגן עלינו, ונופלים קרבן בידי הסדיזם הכוחני של בעלי השררה. איך אנחנו כלואים במערכת של השפלה ואימה. רייך קורא שוב למיסוד של פסיכיאטריה חברתית, למניעת פתולוגיה ולריפוי האדם. ככל שהוא הולך יותר רחוק באחדותיות, ומאיים על הפרדות ופיצולים, כך הוא נוכח בעוצמה של הזעם האנושי:
המניפסט הפוליטי הזועם, והמחקר השאפתני, מורידים על רייך את כל הכוח של אגרוף הקונפורמיות האמריקאית (עליה כתב במאמר): ה- FDA תובע ממנו להפסיק להפיץ את תורתו, ואת האקומולטורים, מכונות בהן טען שאגורה אנרגיית אורגון קוסמית, ומזמן אותו לשימוע בבית משפט.
רייך בוחר לא להגיע לשימוע ושולח לבית המשפט מכתב פרובוקטיבי שאומר שמחקר מדעי לא נדון בבית משפט.
תגובתו של בית המשפט: שנתיים בכלא על זילות.
ובמקביל האקומולטורים מושמדים. וארצות הברית הנאורה מכניסה למשרפה מאות ספרים ופרסומים של רייך.
רייך עצמו נכנס לכלא, מעט לפני יום הולדת ה60 שלו .
האיש הזה, שתמיד ניסה להיות קרוב אצל גופו, בגוף הזה פעם לב, שידע די טרגדיה למחזור חיים אחד, ובוקר אחד, רק כמה חדשים אחרי שנכלא, הלב נדם.
סופה של הטרגדיה המפוארת "חייו של רייך", רחוקה מפאר: ללויה שלו, באורגונון שבמיין, הגיעו לא יותר מ 50 אישה ואיש.
מאוחר יותר היום נחזור לארוע העגמומי הזה, בחורף של 1957, שעומד בניגוד מכאיב ממש לחיים הרנסאנסים של האיש הזה.
