האיסור המוחלט על מגע בטיפול יצר היעדר בחוויה האנושית הבסיסית, שהותיר מרחב שלם של ידע וחשיבה כשהוא עלום ולא מפותח.
הדיון במגע בטיפול באנליזה ביואנרגטית, מציב אותנו במרחב לימינלי ייחודי. המגע אינו רק התערבות פיזית, אלא אירוע קליני עמוק המנכיח ומאתגר את הגבולות המסורתיים בין פנים לחוץ ובין הסובייקט לאחר . המגע שייך לחוויה מתהווה שלעולם חסרה הכלה מלאה במילים או בייצוגים.
אנו נוצרים ונולדים בתוך ולתוך קשר. מדופק ראשון ועד דופק אחרון, עצמי פועם, נושם ומחפש את דרכו בן תנועה לאי תנועה. בסביבה שאינה מטיבה, תנועת החיים נעצרת, משתבשת, נשברת, והזרימה החיה משתנה. העצמי- גוף, מספר בדרכים יצירתיות, ולעיתים נסתרות על יכולתו לשאת את החיים.
דרך דוגמא קלינית נעסוק בהקשבה באמצעות מגע, להתארגנות המפצה המקטינה כאב, לאופן בו הדיסוציאציה נוכחת בעצמי-גוף. בה בעת, ננסה לחוש ולחשוב את הדרכים בהן החיוניות מחפשת את דרכה.
המגע הקשוב של המטפל מזמין ומיצר מרחב למטופל המאפשר לשניהם להמצא במגע ממשי וסימבולי עם אזורי השבר.
ההרצאה והדיון יעסקו במורכבות האתית של מגע בטיפול, באיסור המגע כפי שהתפתח בחשיבה ובפרקטיקה הפסיכואנליטית, וללמידה הנדרשת כאשר הקשבה והתערבות באמצעות מגע נכללות במרחב המרפא.
לקריאה נוספת: Clinical Considerations Regarding the Use of Touch in Psychotherapy
