וילהלם רייך, דונלד ויניקוט: לשניהם התייחסות עמוקה לגוף שבתוך הנפש ולגופנפש שבתוך חדר הטיפול. תורותיהם בעלות איכות פורצת דרך ובעלות השפעה עמוקה בעולם הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה.
שניהם הושפעו מתורתו של פרויד (רייך אף למד ממנו באופן אישי), שינו אותה והוסיפו לה. ספרו של רייך character analysis יצא לאור כ-15 שנה לפני פרסום מאמרו של ויניקוט: "התפקוד המנטלי ויחסו לפסיכה-סומה"
שניהם התבוננו בגוף החי והמתקשר הן של המטופל והן של המטפל. שניהם התנגדו לקיומו של יצר המוות, שניהם התבוננו על השפעתה הרת הגורל של הסביבה המגדלת על התעצבות העצמי הגופני. שניהם התעניינו בגלגוליה של הוויטליות הגופנית-נפשית בתהליך ההתפתחות.
השוני ביניהם מתגלה באופן בו עוכלו והתקבלו בעולם הפסיכואנליטי, במידה ובאופן שבו התייחסו למיניות, לרגרסיה, לאזורים התפתחותיים ראשוניים, למקום הדימיון והפנטזיה.
במפגשי הקורס נקרא טקסטים של רייך ושל ויניקוט ושל אחרים שכתבו עליהם או מתכתבים עם רעיונותייהם: אוגדן, אייגן, לואן, קורנל, שטרן. נזמין עצמנו לאסוציאציות מחדר הטיפול שלנו, תוך התמקדות במקומו של הגוף בחדר הטפול.
