*חומר רקע: מאמרו של ד"ר פיל הלפר Foundations of Bioenergetic Analysis
סוגיית ההתייחסות או העדר ההתייחסות בעולם הטיפול לקשר בין גוף לנפש, היא סוגיה שעברה כל מיני תהפוכות, וממשיכה להעסיק את העולם הטיפולי עד היום – גם לגבי ההסתכלות על המטופל, וגם לגבי הקשר הטיפולי וההתנהלות הטיפולית. חובקת בתוכה שאלות כגון:כמה אנחנו נשארים רק במילים ובתחושות שלנו, כמה רואים את המטופל, את גופו, כמה מותר להפעיל את המטופל, ובוודאי כמה מותר לגעת בו. עד כמה העובדה שמפגש טיפולי הוא למעשה מפגש בין שני גופים חיים, בעלי ארגונים אדפטיביים ייחודיים שחובקים בתוכם היסטוריה רגשית, נלקחת בחשבון.
האנליזה הביואנרגטית היא גישה פסיכותרפויטית גופנית-נפשית המעוגנת בגישה הדינאמית-אנליטית, אשר פותחה ע"י ד"ר אלכסנדר לואן לפי תורתו של וילהלם רייך. האנאליזה הביואנרגטית רואה עצמיות גם במונחים גופניים מתוך הנחה שאנחנו יחידה פסיכוסומאטית – לבעיות רגשיות יש מניפסטציה גופנית – בארגון ובביטוי הגופני-אנרגטי.
למרות שכבר פרויד טען ש"האגו הוא קודם כל אגו גופני", ניתן לומר שוילהלם רייך היה הראשון שהתייחס לאחדות בין גוף-נפש בעולם הטיפול המערבי. הוא לא התייחס רק לתוכן המילולי, וגם לא רק לרגשות ולביטוי שלהם בטיפול – הוא התחיל ממש לחקור את הארגון הגופני של מטופליו בקשר עם סוגיות רגשיות שעלו בזמן המפגש הטיפולי באופן מעמיק, ומתוך כך את הפונקציה ההגנתית של ארגון זה. מתוך עיסוק זה נולד המסמך החשוב ביותר שלו – CHARACTER ANALYSIS.
כמה מילים ביוגרפיות – וילהלם רייך נולד ב-1897, בכפר בגליציה, שם חווה ילדות טראומטית ביותר, שכמובן השפיעה רבות על אישיותו המורכבת. השתתף במלחמת העולם הראשונה- כחייל בצבא האוסטרי. מ-1918 למד רפואה בווינה. היה חבר בחברה הפסיכואנליטית מ-1920 עד 1934. ב-1928 פרסם את הספר החשוב שלו – CHARACTER ANALYSIS. עזב את החברה בגלל חילוקים עם פרויד בסוגיה על מזוכיזם. ב-1937 עבר לארה"ב, שם עבד ולימד. אחד מתלמידיו ומטופליו היה אלכסנדר לואן – אבי האנאליזה הביואנרגטית. רייך היה פעיל בתנועה הקומוניסטית. בשנות ה-50 – בימי המקרתיזם – נעצר בגלל השתייכות זו, ובגלל פיתוח גופים לאקומולציה אנרגטית שטען שיכולים לרפא סרטן. הוא הואשם בהתחזות ונאסר. בשנת 1957 נפטר ממחלת לב בבית הסוהר.
רייך, כמו פרויד, שם את המיניות, את האנרגיה המינית והתארגנותנו סביבה, במרכז ראיית העצמי (מושג שעדיין לא היה בשימוש אז). הוא העביר את ההתייחסות לאנרגיית החיים (הליבידו של פרויד) ממושג מטפורי למושג גופני אקטואלי – תנועת החיים שמאפיינת את כל המערכות בגופנו היא תנועה פעימתית. למעשה ניתן לומר שעיקר עבודתו של רייך עסקה בשאלה של מה קורה עם האנרגיה הזו, איך היא זורמת בגוף, איך הגוף מתארגן סביבה, איך הטעינה האנרגטית נטענת ונפרקת.
לפי תפיסתו, הקריטריון לבריאות הנפש הייתה היכולת של האורגניזם האנושי להתמסר לתנועה הלא רצונית, שהשיא שלה מתקיים במפגש המיני עם פרטנר אהוב. זוהי למעשה הפוטנטיות האורגאסטית. מתוך הסתכלות על האנרגיה המינית האקטואלית, רייך חקר את תפקיד החוויה האורגסטית בניהול המשק האנרגטי של האדם. מתוך הסתכלות אבולוציונית – היכולת להיכנע לתנועה לא רצונית זו היא אחד המרכיבים המשותפים לנו עם יונקים אחרים. רייך ראה בפוטנטיות אורגאסטית מלאה את הדרך היחידה לפריקה מוחלטת של טעינה עודפת בגוף, ואף כתב על סוגיה זו ספר – THE FUNCTION OF THE ORGAZM, שעוסק בנושא זה בהרחבה.
רייך הרחיב מושג זה ליכולת לכניעה לתנועות לא רצוניות של הגוף לא רק בקונטקסט המיני- היכולת לאפשר לגוף תנועה לא רצונית, מעין גל פעימתי לא רצוני שעובר לאורך הגוף, לו קרא: 'הרפלקס האורגסטי'. גל זה ניתן לעורר בעבודה גופנית בסטינג הטיפולי, והוא נתפס על ידו כקריטריון לבריאות נפשית וכמטרה הטיפולית. מכאן שויטליות ביולוגית, כולל תנועות אקספרסיביות, ביטויי אמוציות, גלי אקסיטציה ותופעות גופניות בלתי רצוניות, היו התופעות שהוצבו במרכז הסיטואציה הטיפולית. כל זה, מחוץ לטריטוריה של שפה, שבה התמקדה העבודה האנאליטית עד אז. רייך התמקד יותר באופן שבו המטופל ביטא את עצמו, באפיון ההתנהלות שלו, ופחות במשמעות החבויה של התוכן של דבריו. לכן רייך הזיז את הכסא שלו מראש המטופלים, כמו שהיה נהוג בסטינג האנאליטי הקונבנציונאלי, למקום שבו יוכל לא רק להקשיב להם, אל גם להסתכל עליהם, לראות אותם, לראות התנהלות והתארגנות אופיינית שלהם, כמו קול גבוה ודק, הבעה ממוסכת, פרצוף תינוקי, דיבור מהיר, נשימה רדודה, תנוחות ראש וגוף אופייניות וכו'. כל המחוות האלה קיבלו מקום משמעותי בהקשר של המפגש הטיפולי, ונתפסו כהסחות, הטיות של אנרגיית החיים, הסחות שהן למעשה ביטוי גופני של התנגדות למפגש עם חוויה מכאיבה. למעשה כל המחוות האלה, שהן ה"אפיון" של ההתנהלות של הפרט בעולם, נתפסו כביטוי לחוסר קשר שלו עם עצמו, (contactlessness), או לדפוס קשר תחליפי (substitute contact), שקצת בדומה לfalse self של וויניקוט, נועדו להגן ממפגש עם חוויות מכאיבות.
מתוך התצפית בהתנהלות מטופליו, רייך הגיע לשני מושגים שהפכו מרכזיים בתיאוריה שלו ובהמשך בתיאוריה של אלכסנדר לואן ושל האנליזה הביואנרגטית, שלשניהם תפקיד הגנתי – ה-CHARACTER ARMOURING וה- MUSCULAR ARMOURING.מושג ה-CHARACTER, שהוטבע במקור ע"י אברהם, מתייחס להתנהלות האופיינית לנו, שיש לה אספקט גופני, רגשי ומנטאלי. זוהי למעשה מערכת תפקודית אוטומאטית, אגו דיסטונית, אספקט של הנפש שעוטף את עצמו בכמעין שריון שמגן מפני גרייה פנימית וחיצונית. למעשה זו מערכת שנועדה להחליש, לאלחש את הכאב במפגש עם העולם החיצון, בעיקר עם הסביבה המשמעותית, יחד עם עמעום הצרכים הפנימיים שלא באים על סיפוקם, ע"י הגבלת העוררות והחיות. המערכת הזו מורכבת ממחוות, התנהגויות, דרך אופיינית לנו להתנהל בעולם, כשהאספקט הגופני של מערכת זו הוא השריון השרירי – אזורי נוקשות או טונוס מועצם, שעוצרים אקסיטציה לא רצונית או ביטויי חיות שנחווים כלא רצויים. אלמנט משמעותי בצמצום החיות יש להשפעת שריון זה על תנועת הנשימה.
רייך תאר את השריון הגופני כשורת טבעות סגמנטיות של מתח, מסודרות לאורך הגוף כמו תולעת. התפקיד הפונקציונאלי שלהם הוא לעצור זרימה אחידה לאורך הגוף, כשזו מעוררת חרדה (לדבריו, החרדה העמוקה ביותר היא חרדה מאורגזמה, שבה ניתן לחוות איום בהתפרקות). כשרצועות המתח מתמוססות, מתאפשרת התנועה הלא-רצונית של הרפלקס האורגאסטי. רייך התייחס ל-7 חתכי רוחב גופניים- סגמנטים – האוקולארי (איזור העיניים), האוראלי, הצווארי, החזי, סרעפתי, ביטני, וסגמנט האגן+הרגליים. השריון עוזר לווסת את האקסיטציה הגופנית, מאחר שזו נתפסת כמאיימת על האורגניזם, בגלל טראומות היסטוריות בהן ביטויי חיות אלה לא זכו לתגובה מותאמת. למעשה מטרת העבודה הטיפולית לפי רייך היתה המסת השריון השרירי כדי לשחרר את התשוקה ואת הזרימה הרגשית, ולעזור למקורות החיות של האישיות להתחיל לזרום שוב.
העבודה של רייך על ה-CHARACTER ANALYSIS עוזרת להבין את המכניזם האקטואלי שדרכו טראומות התפתחותיות משפיעות על החוויות של היום. למעשה רייך הסב את הפרדיגמה מפסיכולוגיה של משמעויות נסתרות ומשאלות לא מודעות, להן היו רגילים עד אז בעולם הטיפול הנפשי, לתיאוריה אורגניזמית של העצמי, להתמקדות בכאן ובעכשו. חוויה טראומטית מוקדמת היא הבסיס להתנהגות קרקטרולוגית, המאפיינת את התנהגות האדם כאן ועכשו. למעשה נוכל להגיע לעבר גם ע" התבוננות בהווה. (ד"ר פיל הלפר, אחד המטפלים המרכזיים בתחום היום, מי שעבד שנים רבות עם אלכסנדר לואן, ומי שעומד בראש תוכנית ההכשרה באנאליזה ביואנרגטית בארץ, מתייחס לאספקט זה במאמרו–THE ENERGETIC POINT OF VIEW).
רייך עבד עם מטופליו בתנוחה של שכיבה, והשתמש הרבה בטכניקה של עבודה נשימתית.
אלכסנדר לואן , פסיכיאטר יהודי אמריקאי, שנפטר לפני בשנת 2008 בגיל 98, היה בטיפולו של רייך משנת 1939 עד 1944. לואן פיתח את תורתו של רייך, תוך שמירה של המושגים של תנועתיות, פעימתיות עם דגש על תנועת הנשימה, הקרקטר, השריון הגופני והמיניות, לשיטה שקרא לה האנאליזה הביואנרגטית. ב-1956 ייסד את האיגוד הבל"א לאנאליזה ביואנרגטית, איגוד שחולש על כמה עשרות איגודים מקומיים בארצות שונות, כולל בארץ. לואן שם לב במהלך הטיפול ובסיומו, שלמרות שיפור ניכר בהרגשתו ובסוגיות אישיותיות שונות , שחלק מהרכישות "הולכות לאיבוד" כשהוא עובר מהסיטואציה הטיפולית, שהתנהלה במינח האופקי בלבד, למציאות, עובדה שהשפיעה על הפיתוח התאורטי שלו. – הוא הזיז את הפוקוס הטיפולי שלו לציר ששייך יותר לחיבור למציאות, בעיקר עם התוספת המשמעותית של מושג ה-GROUNDING- הקירקוע. לואן העביר את המטופלים מהתנוחה הרגרסיבית של שכיבה, לעמידה, תוך שימת דגש על החיבור למציאות המיידית, הקרקע, דרך כפות הרגליים .
לואן התייחס למה שקרא ה-PENDULAR SWING, שהוא, בדומה לרפלקס האורגסטי, גל פעימתי שזורם לאורך הגוף בעומדו כשזה משוחרר ממתחים, ומחבר את כפות הרגליים עם האדמה, עם האגן, הלב והראש. גל פעימתי זה, שעומד בבסיס תופעת הקרקוע, ה-GROUNDING, הוא אחת מאבני היסוד של התיאוריה הביואנרגטית.
אספקט נוסף, גם הוא קשור לדגש על החיבור למציאות בתפיסתו של לואן, היא ההנחה שתפקוד בריא לא יכול להיות מוגדר רק ע"י מצב פעימתי. אנחנו לא מתפקדים רק כיצורים ביולוגים משוחררים מתרבות או היסטוריה. ללחצי החיים במציאות, בעיקר בחברה המערבית שמתאפיינת בלחצים להשגים חומריים ואינטלקטואליים, לחצים נרקסיסטיים , שאיפה לכוח – לכל אלה השפעה גורפת על העצמיות הרגשית – גופנית שלנו – על חיות מופחתת, יכולת מופחתת להרגיש, לשמוח, ובריאות ירודה. לפי לואן בריאות לא באה לידי ביטוי רק במיניות, אלא כוללת תפקוד בסיסי יותר של נשימה, תנועה, הבעה עצמית.
אנחנו לא רק גוף בלי MIND. מימוש עצמי קשור באיזון בין תפקודי האגו, פונקצית האישיות שקשורה בקשר עם המציאות, עם תפקוד גופני חי כשהמיניות נתפסת כאספקט חשוב מחיות זו.
אחרי ההתייחסות המצומצמת משהו של רייך למיניות, לואן הרחיב את המושג ממיניות גניטאלית כבוגרים, לחיות גופנית, ליכולת להשיג שמחה והנאה בחיים, יכולת לבגרות ומימוש עצמי כגבר וכאישה.
הקריטריון העיקרי לבריאות נפשית, לפי לואן, היא מלאות הביטוי העצמי. אדם בריא יאופיין בזרימה חופשית של אקסיטציה לאורך גופו, ביכולת להכיל טעינה רגשית, ולבחור מתי ואיפה לתת לה ביטוי. זו למעשה המשמעות של היותו מקורקע. או במילים אחרות – בגרות נפשית קשורה באיזון בין מודעות עצמית, (self awareness), יכולת הכלה ( self containment) וביטוי עצמי (self expression). לואן שמר את מושג ה-CHARACTER של רייך, ופיתח אותו – הוא הרחיב ובנה טיפולוגיה שמתייחסת לדפוסי ארגון גופניים ביחס לטראומות שקשורות ביחסי אובייקט בשלבי התפתחות שונים.
